מה עושים בנסיעות עם ילד בגמילה מחיתולים

אודיל — Fri, 15 Apr 2022 08:08:34 +0000

הילד נפרד מהחיתול וצריך לנסוע

ליל הסדר מתקרב,

ואחריו חופשת פסח.

שניהם מייצרים נסיעות משפחתיות.

אם הילד שלכם בתהליך גמילה מחיתולים, נסיעה יכולה להיות אתגר.

שהרי יש חשש שהוא יצטרך פיפי או קקי בדיוק כשתהיו בדרך.

כי הרי חוקי מרפי נוטים להתרחש.

אז מה אפשר לעשות כדי שהנסיעה תעבור בשלום ובלי לחץ?

לספר לילד שצפויה לכם נסיעה ארוכה ושאפשר לעצור בדרך רק במקומות מותרים ובטוחים.
להגיד לו שאתם סומכים עליו שאם יהיה לו פיפי במהלך הנסיעה, הוא יוכל להתאפק עד שתגיעו למקום בו מותר לעצור.
להזמין את כל בני הבית להיכנס לשירותים לפני שיוצאים לנסיעה.
לקחת מספר חליפות בגדים להחלפה, ולשקול להלביש את חליפת החג רק עם הגעתכם ליעד.
אם הנסיעה אורכת יותר משעה, מומלץ לתכנן מראש עצירת ביניים בה תיקחו את הילד לעשות פיפי.
אפשר לכסות את כיסא הבטיחות של האוטו במשטח החתלה חד פעמי.
לקחת בחשבון שיכול להיות שיהיה פספוס ולהיות מוכנים לכך, כדי שתוכלו להגיב ברוגע במקרה כזה.
להחליט מראש שבשום פנים ואופן אתם לא לוקחים סיכון ועוצרים במקום שאינו בטוח רק בגלל שהילד צריך פיפי. שום פספוס לא שווה לסכן את החיים שלכם.

שתהיה נסיעה בטוחה,

וחג שמח!

רוצים לקרוא עוד מאמרים שכתבתי העוסקים בהורות וילדים?
תוכלו למצוא מבחר כאלה בחלוקה לנושאים:
גילאי גן ובית-ספר | תינוקות ופעוטות | גמילה מחיתולים, גמילה מקקי

מחפשים מידע בנושא אחר הקשור להורות?
מוזמנים לשלוח לי הודעת ווטסאפ
054-2455815
או לשלוח מייל
info@www.odile.co.il

רוצים לקבל עדכונים ישירות למייל?

השאירו פרטים ותהיו הראשונים לדעת על הרצאות, סדנאות ומאמרים חדשים.

The post מה עושים בנסיעות עם ילד בגמילה מחיתולים appeared first on אודיל רוזנפלד.

יש לי ילד מתוק

אודיל — Wed, 26 Jan 2022 11:31:00 +0000

14.11.2021 יום הסוכרת הבינלאומי

בחיי שלא דמיינתי אי פעם שהיום הזה יהיה משמעותי עבורי,
חוץ מלגלות אמפתיה לאלו שחולים במחלה.
לפני חודש ויום התפרצה המחלה אצל צעיר הבית בן ה-15,
בצורה אלימה ביותר.
הגענו למיון ילדים ומשם מיד לטיפול נמרץ.
שם התבשרנו שהילד/נער המתוק שלנו,
הוא מתוק תרתי משמע!
חולה בסוכרת נעורים.

סוכרת נעורים - מה זה אומר?

קצת רקע למי שאינו בקיא (לשמחתו) במחלה:
סוכרת נעורים (סוכרת סוג 1) היא מחלה בה ישנו ריכוז גבוה של סוכר בדם, שנוצר בעקבות חוסר באינסולין.
המשמעות היא שחולה סוכרת נדרש להזריק לגופו ברמה יומית אינסולין,
על מנת לאזן את רמות הסוכר בדם.
איך מגיעים פתאום לטיפול נמרץ אתם שואלים?

איך מגלים סוכרת נעורים?

בדיוק בשביל זה אני כותבת את הפוסט הזה.
ביום שהגענו למיון, הוא הקיא מהבוקר,
אני לתומי חשבתי שהוא תפס איזה וירוס בטן,
ניקיתי את הקיא,
הצעתי תה,
אולי אורז מבושל,
אבל שום דבר לא עזר,
הוא המשיך להקיא כל היום,
"וירוס רציני" אמרתי לעצמי,
גם כשהוא הרגיש ממש רע.
הוא הרגיש צמא גדולה,
אבל כל כמות מים שהוא שתה,
הוא הקיא פי 5 נוזלים.
הוא היה מותש,
אבל לא יכל לישון.
לקראת הערב,
הרגשתי שזה מוגזם,
גם לוירוס בטן יש גבולות.
אז הלכנו לביקור רופא ומשם הופננו למיון.
במיון מיד אבחנו שרמות הסוכר שלו גבוהות (מאוד!)
והתחילו לטפל בו בהתאם.
שם שנינו חזרנו לנשום קצת, ידענו שהוא בידיים טובות.
הוא היה במצב שנקרא "חמצת קטוטית",
חמצת קטוטית "מרשימה" הם הגדירו,
כדי להיות עדינים לידי.
שם הבנתי, שהילד שלי היה בסכנת חיים.
ושהסיפור הזה, יכול היה להסתיים אחרת.
(כאן המקום להודות לצוות המיון וטיפול נמרץ ילדים בבי"ח מאיר שעושים עבודת קודש בסבלנות ומקצועיות.)

הורות ורגשות אשם

מיותר לספר לכם את כמות רגשות האשם שמילאו אותי באותו הרגע.
הראש הוצף בשאלות,
למה לא הבאתי אותו קודם?
יכולתי לחסוך ממנו סבל של יום שלם.
את שהיה, אני לא יכולה להחזיר,
ועכשיו אנחנו עסוקים בחיזוק הגוף והנפש שלו,
והסתגלות לשגרת חיים חדשה.
(אולי אפרט בפוסט אחר על ההתאוששות המהירה שלו.
כאן רק אציין שבשבוע שעבר הוא השתתף בטיול שנתי עם כיתתו וחזר להתאמן בחדר הכושר,
וזה ללא ספק מצביע על ההתאוששות המהירה שלו.)
שבוע וחצי לאחר גילוי המחלה הוא חגג יומולדת 15,
שבוע וחצי אמרתי לו שהוא קיבל "מתנת יומולדת" את הסוכרת.
אחרי מחשבה, אמרתי לו שהוא קיבל את החיים שלו במתנה ליומולדת 15.
אני יכולה לכתוב ספר, או לכל הפחות חוברת על החודש שעבר עלינו,
הדרך עוד ארוכה,
ואני יודעת שצפויות לו עליות וירידות.
הסיבה העיקרית שאני מספרה פה על גילוי הסוכרת שלו (באישורו כמובן),
היא שבשבועות שקדמו לאשפוז,
הופיעו תסמינים של המחלה,
הם בהחלט היו שם,
אנחנו פשוט לא הכרנו אותם.
אני מחשיבה את עצמי לאמא רגועה,
אני לא מחפשת בגוגל את שם המחלה לפי התסמינים,
ובטח לא צופה בתוכניות על מחלות שונות.
ובמקרה הזה, זה היה בעוכרי.

סימנים מוקדמים לסוכרת נעורים

אז מהם הסימנים המוקדמים שהיו (ומה אמרתי לעצמי):

צמא מוגבר – הוא היה צמוד לבקבוק של 1.5ל' וגמע ממנו כל הזמן.
אני אמרתי לעצמי ש" קיץ, חם לו, הוא פעיל בספורט, הגיוני שהוא צמא מאוד"
השתנה מרובה – הוא השתין כל שעה, וגם התעורר במהלך הלילה להשתין
אני אמרתי לעצמי ש"הוא שותה הרבה, הגיוני שהוא משתין הרבה"
ירידה במשקל – הוא הפחית כמה קילוגרמים בשבועות שקדמו לגילוי
אני לא אמרתי לעצמי כלום, כי לא הבחנתי בזה.
ביומיים שלפני ההקאות, הוא סבל מכאבי ראש ובחילות
אני אמרתי לעצמי ש"חם מאוד בימים האלה, הוא קצת לא מרגיש טוב, ניתן לו לנוח בבית והוא יתאושש תוך כמה ימים"
אגב, בדיקות הדם השגרתיות שביצענו לפני חצי שנה, היו תקינות לחלוטין.

כן, התסמינים היו שם,
ואני לא הכרתי אותם.
אבל אם הגעתם עד לכאן,
בבקשה תקראו שוב את הפסקה הקודמת,
כדי שאתם תכירו אותם,
ואם מי מילדיכם, או מהקרובים לכם, יסבול מאותם תסמינים,
בבקשה לכו לעשות בדיקת דם פשוטה
שתביא לגילוי מוקדם של הסוכרת.
במקרה של סוכרת נעורים,
היא לא תחסוך לכם את המחלה
וכל מה שכרוך בה,
אבל את הסבל והסכנה שרבים כמונו עוברים בדרך לגילוייה,
בהחלט אפשר לחסוך.
תודה למי שקרא עד הסוף.
והרבה בריאות לכולם.
(בתמונה: העלם הצעיר עם סימן ההיכר של הסוכרתיים, חיישן על הזרוע, שמודד את רמות הסוכר בכל רגע נתון)

אני מנחת הורים, מה הקשר ביון הפוסט הזה להדרכת הורים?

כתבתי את הפוסט בפייסבוק בתאריך 14.11.21, ביום הסוכרת הבינלאומי, על מנת להעלות מודעות לגילוי מוקדם של סוכרת.

הבן שלי ואני החלטנו שנפעל למען העלאת מודעות לסוכרת נעורים על מנת למנוע מהורים וילדים נוספים להגיע לסבל שהוא הגיע

זו הסיבה שכתבתי את הדברים גם פה.