• לטפל בעצמנו כדי שנוכל לדאוג להם– בהוראות בטיחות במטוס מנחים את המבוגר בשעת חרום לשים קודם כל את מסכת החמצן לעצמו ואחר כך לילד שאיתו. כך נעשה גם עכשיו, נבצע מה שצריך ונכין את עצמנו כדי שנוכל להיות רגועים כשאנחנו עם הילדים.
נכין את המרחב המוגן בבית, נבדוק את מיקום המרחב המוגן כשאנחנו יוצאים מהבית, נתכנן את פעולותינו במידה ותתפוס אותנו אזעקה מחוץ לבית, או בעת נסיעה.

• אמרו לילדים את האמת, מותאמת לגיל וליכולת ההבנה של הילד. לילדים מעל גיל 4 אפשר לומר שיש מלחמה וחשוב לפרט כיצד אנחנו מגנים על עצמנו כשיש סכנה.

• דונו ופרטו את המצב על פי רמת הענין שלהם. אם הילדים זקוקים ליותר מידע, הם כבר ישאלו אתכם שאלות. ענו להם על השאלות בצורה קונקרטית, השתדלו לחסוך מהם את רמת החרדות שלכם.

• תארו להם מראש מה תעשו בעת אזעקה תנו להם תקפיד למקרה של כניסה למרחב מוגן, התפקיד יעזור להם להיות ממוקדים בעשייה לה אנו זקוקים בזמן המועט שיש לנו.

• ילדים מודאגים – עבור ילדים שמביעים חשש מהמצב, פרטו את אמצעי ההגנה וזהירות שננקטים. החל מהצבא וכוחות הביטחון ועד אליכם בבית.

• שגרה מרגיעה – עד כמה שניתן, נשמור על שגרה קיימת. ואם לא ניתן, ניצור שגרה חדשה עליה נספר לילדים. יש בה בשגרה תחושה של יציבות ושליטה במצב וזה רק יכול להועיל בימים אלו.

• אם הילדים שלכם מהסוג החוקר, הכינו את עצמכם. חישבו על תשובות שתרצו לתת להם לשאלות השונות ואיספו את המידע הדרוש לכם לכך. מותר בהחלט להגיד שאתם לא יודעים לפעמים ואז תלכו לבדוק ותחזרו אליהם עם תשובה.

• היו אופטימיים – ילדים הם אופטימיים מטבעם, בימים כאלו, חלקנו קצת פחות. חשוב שלא נבטל את האופטימיות שלהם ואולי להיפך, ננסה קצת להידבק בה.

• התקשורת לא תורמת – חיסכו מהילדים את התמונות החוזרות ונישנות של הטילים והדיונים הפוליטיים/צבאיים. עם ילדים גדולים אפשר לראות כמה דקות אבל אח"כ לסגור את הטלויזיה.

• שתפו ברגשות, לא בעוצמות – הילדים שלנו מרגישים אותנו, תמיד. נשתף אותם במצב ובמה שאנחנו מרגישים. ויחד עם זה, הם צריכים להרגיש מאיתנו ביטחון, כדי שהם יוכלו להיות בטוחים. בין אם החלטנו לשלוח אותם לגן או להשאיר אותם בבית, אנחנו, והם דרכנו, צריכים להרגיש שזה הדבר הנכון ביותר עבורם.

אני מאחלת לכולנו ימים שקטים!

The post מה? מלחמה? appeared first on אודיל רוזנפלד.