לא בגלל שהנקתי את שלושתם

לא בגלל שהשקעתי שעות במשחקי קופסה

לא בגלל שאני מסיעה לחוגים

אלא בגלל המטבח.

מי שמכיר אותי מעל עשור, יודע ששנים לא ידעתי לבשל.

אל תדאגו, לא רעבנו בבית, פשוט האיש שאיתי היה מבשל (כן, אני יודע, אני ברת מזל!)

כשהיה טס לחו"ל והבכור (שהיה אז בן 3) היה רעב, הוא היה שואל אותי "אמא, מה את יודע לבשל?"
הייתי עונה את הרפרטואר הדל שלי: "אורז, פתיתים, או פסטה" סה, טו!

הילדים לעומת זאת, בילו כבר מגיל צעיר הרבה יותר ממני במטבח, עם אבא שלהם.

הוא היה משתף אותם בבישולים שלו, לא משנה מה הכין, הוא היה מצליח לתת להם תפקיד.

בהמשך, כשהם בגרו קצת ואני מדי פעם נדרשתי בכל זאת לבשל, לא פעם הייתי עומדת מתוסכלת, כי שרפתי משהו בתנור, או שהתבשיל יצא חסר טעם חילוטין.

ואז, הייתי מגייסת אותם שיעזרו לי,
"מתוקה, בואי תוסיפי תבלינים", "חמוד, מה אתה בוחר להכין להיום?"

מדי פעם הייתי מצליחה להוציא משהו טעים בעצמי, והילדים היו אומרים "אמא, יצא טעים אפילו". הם בעצם הפכו להיות המעודדים שלי ?
אז למה זה עושה אותי אמא טובה?

חוזקות וחולשות ומה שבניהן

כי הילדים שלי חווים גם אמא שלא מצליחה, שיודעת לקבל עזרה, שלא מנסה להסתיר את חולשותיה,

הם מקבלים ביטחון ותחושת ערך שהם יכולים לעזור לי, באמת!
שבעצם, במשימה הזו, הם מצליחים יותר ממני. וזה לגמרי בסדר מצידי. אני לא מרגישה שאני צריכה להיות טובה בזה, רק בגלל שאני "אמא".

כשאנחנו חושפים את חולשותינו ואמיצים דיינו להיות "לא מושלמים" מול הילדים שלנו, הם מקבלים בצורה קלה יותר את החולשות שלהם.

הם גדלים באווירה שבה אפשר לחשוף ולדבר על כישלונות ולא רק על ההצלחות. וזה מעודד אותם לשתף אותנו בחוויות של חוסר הצלחה.

הם לומדים להסתמך על נקודות החוזק שלהם כבסיסי להתמודדות עם נקודות החולשה להם.

הם מקבלים הזדמנות להיות תורמים ומועילים לנו, הסביבה המשמעותית להם ובכך מתפתחת תחושת המסוגלות שלהם.

וזה, מהווה קרקע פוריה לפיתוח ביטחון עצמי.

The post אני לא יודעת לבשל וזה עושה אותי אמא טובה יותר appeared first on אודיל רוזנפלד.

הורים חושבים שעליהם להפסיק לאלתר גילויי אלימות של ילדיהם כדי שאלו ילמדו באופן חד משמעי שלא מרביצים.
הענין הוא שנזיפות או אף החזקת היד של הילד כדי למנוע ממנו להרביץ, אינם באמת מפסיקים את התופעה. וההורה מוצא עצמו אומר שוב ושוב לילד "זה לא נעים לי" ולבסוף מרים את הקול בתסכול.

למה ילדים מתבטאים בתוקפנות
בגילאי שתיים-שלוש הילד נמצא בשלב האגוצנטרי בו הוא אינו מבין למה הוא לא יכול לחטוף משחק שהוא רוצה רק בגלל שילד אחר אוחז בו או למה הוא צריך לחלוק את המשחקים שלו עם ילד אחר שהוא מארח בביתו.
• ילדים מבטאים בתוקפנות את תחושות התסכול והכעס שלהם, ודרכה הם מעבירים מסר של קושי או של רצון להתייחסות ותשומת לב.
• ילד שגדל בבית בו ההורים מתבטאים בדרך תוקפנית ע"י צעקות או שימוש בכוח על מנת להשיג מטרה מסוימת (לדוגמה: להכניס ילד לאמבטיה, או לעגלה), ילמד שתוקפנות היא דרך פעולה בשעת כעס. הילד יושפע יותר ממעשי ההורה מאשר מההסברים שאסור להרביץ או לחטוף.
• כשהורים נמנעים מלבקש מהילד לבצע משימות כדי לחסוך לעצמם את גילויי האלימות או לחילופין מבקשים מילדים אחרים במשפחה לוותר לו, הם לא עוזרים לו. להיפך הילד לומד שהתוקפנות שלו משתלמת והוא ימשיך בה.
• ילד שחווה חוסר גבולות ותגובות לא עקביות לגילויי אלימות, ימשיך להשתמש בתוקפנות. כשהורה אחד מגיב בוותרנות והורה שני מגיב בנוקשות, או שההורה מגיב על פי מצב רוחו, לפעמים זה בסדר ולפעמים זה אסור. מסר לא ברור ועקבי לילד לגבי מה מותר ומה אסור עשוי לעודד את המשך התוקפנות.
• ילד מביע תוקפנות בתגובה הפוכה וכהסוואה לתחושת חולשה או חוסר אונים שלו.

ילד שמרביץ הוא ילד שקשה לו
ילד המביע את צרכיו או את רצונותיו בתוקפנות הוא ילד שלא מוצא דרך אחרת להביע אותם או שיש לו רווח בהתנהגות זו.
אם נוכל לראות את הדברים מנקודת מבט זו, נוכל גם להיות יותר אמפתים ולהגיב הצורה יעילה ובונה.
תפקידנו להעביר מסר ברור יחד עם יחס מכבד לאותו ילד.

אז מה אפשר לעשות כדי שילד יפסיק להרביץ?
• הילד עייף? – אם שמתם לב שהילד מביע בתוקפנות כשהוא עייף או רעב, דאגו לשעות שינה מספקות ולמניעת מצבי רעב. ילד יתקשה למצוא דרך חלופית, מאופקת יותר כשהוא עייף או רעב.
• אפשרו ביטוי במילים – אם הילד מבטא את הכעס במילים או את רגשותיו השליליים, אפשרו זאת. מתן לגיטימציה לרגש שלילי מחזק ומרגיע את הילד.
• למתן את התגובה – כשאנחנו כועסים, צועקים ונוזפים הילד שלנו מקבל הרבה התייחסות אישית ותחושת ערך (כן, כן). אלו דברים שאנחנו רוצים שיקבל מאיתנו אבל בדרכים אחרות. אז קודם כל, להגיב במתינות על גילויי תוקפנות.
• חיזוקים חיוביים – לקחנו את ההתייחסות האישית מגילויי התוקפנות, נעניק אותה בסיטואציות של התנהגות חיובית. גם אם זה דברים קטנים, הילד קם מחויך בבוקר, הוא עזר לנו להלביש אותו. הוא לקח את תיק הגן שלו בעצמו.
ציינו בפניהם במה זה עזר להם ולכם. לא מספיק להגיד "היית נהדר / נפלא".
• חזקו אותם על הכוח שלהם – אם הוא חופר בור בחול, או פותח מכסה של קופסה, ציינו את הכוח שלו ואיך שימוש חיובי בכוח תורם לו.
• הציבו גבול עקבי וברור – "לא מרביצים. זה כואב." בלי לצעוק, בלי לצחוק, בלי להאשים או להשפיל. כשאתם צועקים, אתם לא מביעים סמכות, להיפך הילד שלכם מרגיש את חוסר האונים שלכם וזה מחליש גם אותו.
• עזרו לו למצוא דרכים נוספות לבטא קושי – ילד שמביע תסכול או כעס בתוקפנות הוא ילד שעצורה בו אנרגיה שלילית. אנחנו עסוקים בלעצור אותו והוא שומע הרבה מה "אסור" אבל חשוב שהאנרגיה הזו תצא החוצה. נחשוב על חלופות לגיטימיות ובזמן רגוע נלמד אותו מה אפשר לעשות כשכועסים. הנה כמה אפשרויות: לקשקש עם גיר על דף, לרוץ בחוץ, לקפוץ בטרמפולינה, לשחק בכדור, להכות בשק איגרוף, לקרוע ניירות שלא צריך.
• המנעו משיפוטיות – כשילדים מביעים אלימות אחד כלפי השני, הפרידו בינהם מבלי לשפוט מי האשם ומי המסכן.
• הגננת מדווחת? לא ליד הילד – כשהילד מביע תוקפנות בגן, בוודאי תקבלו דיווח על כך מהגננת. בקשו לקבל את הדיווח בטלפון ולא לילד הילד. כדי לאפשר לכם להיפרד ממנו בבוקר או לקבל את פניו אחר הצהריים בצורה נעימה ורגועה.

לסיכום: אין ספק שלא נעים לקבל דיווח מהגננת שהילד הרביץ שוב בגן או לחטוף ממנו בעיטה בעצמכם. אבל זיכרו, חינוך מתרחש במגוון דרכים ובמהלך כל היום. תגובות מחושבות והשקעה בלימוד דרכים אלטרנטיביות, יביאו לתוצאה אפקטיבית יותר מאשר נזיפה וכעס על הילד. ואם התופעה נמשכת ומייצרת בינכם לבין הילד כעסים, אני ממליצה לפנות לקבלת הדרכה מקצועית בנושא.

The post איך גורמים לילד להפסיק להרביץ appeared first on אודיל רוזנפלד.

הורים שמכירים אותי יודעים שאני ממליצה בחום לבנות עם הילדים "טבלת התארגנות בוקר". זוהי טבלה המכילה את כל הפעולות שהילד צריך לבצע בבוקר.

הטבלה משמשת בסיס להעברת האחריות לילדים בהתארגנות הבוקר. אחרי שהם בוחרים את הסדר בו הם רוצים לבצע את הפעולות, האחריות על ביצוען מוטלת עליהם. זאת על פי גיל ויכולת התארגנות עצמאית. הטבלה משמשת תזכורת לסדר הפעולות ונותנת מוטיבציה לסיים אותן בזמן.

חשוב לציין שהטבלה בלבד לא תפתור את כל בעיות התארגנות הבוקר לכם, עוד על התארגנות בוקר תוכלו לקרוא במאמר שלי בנושא התארגנות בוקר

באחת המשפחות שאני מנחה, יצרו לוח התארגנות בוקר מושקע במיוחד.
לשמחתי הם הסכימו לשתף ביצירה שלהם.

והנה היא לפניכם:

חומרים:
מספריים, טושים, ואשי טייפ (אפשר גם נייר דבר רגיל), קרטון ביצוע, מגנטים, דבק סטיק / לבן, דבק חם (אפשר גם עם דבק מגע).

גוזרים עיגולים מהקרטון ומדביקים עליהם נייר

מציירים על העיגולים את הפעולות

צובעים את הציורים (אפשר במקום לצייר ולצבוע, להדפיס ציורים מהאינטרנט)

מדביקים את המגנטים על העיגולים

מסמנים מסגרת עם שני טורים על המקרר / דלת ממ"ד / לוח מגנטי. טור אחד מסמן את הפעולות שעדיין לא התבצעו, והטור השני את אלו שכן.

במהלך ההתארגנות, הילדים מבצעים משימה ומעבירים את המגנט לטור ה"בוצע".

אפשר שסדר הפעולות יהיה קבוע בכל בוקר, ואפשר לתת לילדים לבחור את סדר הפעולות בכל יום מחדש. (בתמונה, שני לוחות התארגנות, אחד לכל ילד)

מומלץ שהילדים יהיו שותפים כמה שיותר בהכנת הלוח.

אתם מוזמנים לשלוח לי תמונות של לוחות התארגנות שהכנתם, ואני מבטיחה לפרסם אותם.

The post הכנת לוח התארגנות בוקר appeared first on אודיל רוזנפלד.

• כבר בשלב התכנון, נשלב את הילדים. ניתן לכל אחד מהם לבחור פעילות אחת שהיו רוצים לעשות בחופש. מתוקף תפקידנו כהורים נגיד מה ניתן לקיים ומה לא, ובמידת הצורך, נציע פעילות חלופית.
• נשאל אם יש משהו שהם מבקשים שלא יהיה בחופש. ונעשה כמיטב יכולתנו לעמוד בבקשה.
• נחלק את האחריות למשימות השונות בחופשה בין בני המשפחה, כל הורה וילד (אפשר כבר מגיל שנתיים) יבחר על מה הוא אחראי. אם זה לגבי אוכל, העמסת האוטו, תכנון מסלול טיול או כל משימה אחרת שרלוונטית לסוג החופשה.
• דבר אחרון, נשאל כל אחד מה הוא מוכן לתרום כדי שהחופשה תהיה מוצלחת, כאן מדובר במהות של החוויה המשפחתית.

כך אנחנו מאפשרים לילדים להרגיש שותפים מלאים בחופשה. (התמונה באדיבות אתר Imagebase.net)

בהדרכות הורים ובסדנה נשוחח על תאום ציפיות עם ילדים ותרומתו ליחסים טובים במשפחה. רוצים עוד פרטים? שילחו לי מייל info@odile.co.il

ואל תשכחו לספר לנו איך היתה החופשה שלכם.
(התמונה באדיבות אתר Imagebase.net)

The post איך ליצור אוירה טובה בחופשה משפחתית? appeared first on אודיל רוזנפלד.