איך לעזור לילד להפסיק לבכות

שאלתי זוג הורים שהגיע אלי להדרכה לגבי בנם בן ה-3 מה הצורך העיקרי שלהם, ובקשתם היתה "ללמוד איך אנחנו גורמים לו להפסיק לבכות כל הזמן".

"האמת, שאתם לא יכולים לגרום לא להפסיק לבכות" עניתי.
הם היו קצת נבוכים, אולי מאוכזבים, אבל כמובן שהמשכתי להסביר.

הילד בוכה? לא צריך להפסיק את הבכי.

בכי של תינוק רך מזעיק את הוריו לנסות להרגיע, להשקיט ואף להשתיק.
אנחנו בודקים את השעה, אולי התינוק רעב, אולי עייף, אולי חיתול ספוג פיפי.
ואחרי שטיפלנו בכל אלו, אם הבכי לא פסק, מתחיל לעלות בנו תסכול או חוסר אונים.

והתסכול מתקשר להנחת הבסיס שהורים אמורים לדעת לספק את התשובה שתביא להפסקת הבכי של ילדם.
כשהתינוק גדל להופך להיות פעוט, וילד, אנו מצפים לפחות אירועים של בכי ושאלו יהיו קצרים יותר וכשזה לא קורה, עולות אף רגשות של כעס ואשמה אצל ההורים.

הורים רבים מרגישים שתפקידם הוא להפסיק את הבכי של ילדם, ממקום זה הם מביעים התייחסות מאסיבית לבכיו של הילד.

ונשאלת השאלה, האם בכך שאנחנו מנסים להפסיק את הבכי, אנחנו באמת עוזרים לילד שלנו.

הילדים בוכים, כי הם מרגישים רגש שלילי באותו רגע. רגשות שליליים הם חלק מקשת הרגשות, כשאנחנו מנסים להפסיק את הבכי, אנחנו בעצם מעבירים מסר שאומר "זה לא בסדר להרגיש את מה שאתה מרגיש עכשיו".

האם הילד שלנו אמור להיות כל הזמן מאושר ומחויך? הרי זה לא אפשרי, ויותר מכך, אם ננסה ליצור מצב כזה, הילד שלנו עשוי להרגיש מעמסה כבדה על גבו, שהוא צריך להיות שמח בשבילנו. כל הזמן.

מדוע ילדים (ואנשים) בוכים?

"בתקופת ראשית החיים" כותבת דיאנה אידלמן בספרה "הכנה להורות", הבכי נועד לעזור לתינוקות לשרוד: הוא נועד לצמרר אותנו ובעיקר, להביא לתגובה טיפולית מהירה"

עוד היא כותבת כי "חוקרי בכי ודמעות מדווחים על מטרות פיזיולוגיות נוספות של הבכי: לפי מחקריהם הבכי משחרר מהגוף כימיקלים מיותרים ובכך תורם להפחתת המתח".

אצל פעוטות וילדים, שלמדו לבקש אוכל או שינה בדרכים נוספות, הבכי מבטא כאב פיזי או כאב רגשי קרי, תסכול, אכזבה, כעס ועוד.
מחקרים מראים כי לבכי ישנן יתרונות כגון שחרור לחץ ושיפור ההרגשה ושדרך הדמעות משתחררים רעלנים שהצטברו בגוף. נתונים אלו נכונים גם עבור מבוגרים. גם ברפואה המערבית וגם בתחום רפואה משלימה ולימודי נטורופתיה גם יש התייחסות הוליסטית לכך שבכי הוא אמצעי חשוב לשחרור.

שלב התפתחותי

אם יש לכם ילד/ה סביב גיל שנתיים ואתם מרגישים שתדירות ועוצמת הבכי גברו, זה לא מקרי.

סביב גיל שנתיים ישנו שלב התפתחותי משמעותי. היכולות הקוגניטיביות והפיזיולוגיות של הילד משתפרות, והילד מרגיש בעל יכולות גבוהות.

הוא רוצה לממש את היכולות ומבקש להתנסות במגוון תחומים. בדיוק כמו המבוגרים. לחתוך בסכין חד, לחצות את הכביש לבדו, לטפס על הסולם, לקחת את כוס מלאה מים ממקום למקום ועוד.

הוא מחפש תחושת שליטה ועצמאות, ומבטא אותם בדרישה לבצע משימות לבדו, להחליט על עצמו ועל הסביבה. וכשהוא נתקל בסירוב מצד ההורה, הוא חש תסכול וחוסר אונים, ומביע אותם במחאה שתהיה כנראה קולנית וממושכת.

ומה עם מניפולציה?

כשאנחנו מפרשים התנהגות של ילד כמניפולטיבית, נוצר בנו רגש שלילי כלפיו, אלא שילדים אינם מניפולטיבים ואינם פועלים נגדנו, הם תמיד יפעלו בעד עצמם.

מרגע לידתו, התינוק צופה בנו ובהתנהגותנו כלפיו וכלפי אחרים. מכל חווית צפיה כזו, הוא, מסיק מסקנות לגבי העולם, לגבי עצמו ולגבי האופן שבו כדאי לו להתנהג על מנת לענות על צרכיו הפיזיולוגים והרגשיים ולמצוא את מקומו החברתי.
תינוק כאמור, יבכה כצורך השרדותי, כי למד שהבכי מביא מענה לצורך.
אצל פעוט כבר יש למידה נוספת. הדינמיקה היא כזו: הוא מבקש שוקולד, ונענה בסרוב, הוא מאוכזב או עצוב ולכן הוא בוכה. אם ההורה שמולו ישנה את דעתו ויתן לו שוקולד, הוא לומד (לגמרי במקרה) שכשהוא בוכה, המבוגר משנה את דעתו.
ואולי ההורה לא שינה את דעתו והילד הגביר את הבכי לצרחות והתשטחות על הרצפה, וזה מה שגורם להורה לשנות את דעתו, כאן נוצרת למידה אחרת, "בכי פשוט לא מספיק, אני צריך לצרוח כדי לקבל את השוקולד שההורה שלי לא התכוון לתת לי".
ואז, יש סיכוי רב שבפעם הבאה שהוא יתקל בסרוב של אותו הורה, הוא מיד יצרח וישתטח, פשוט מפני שבכי לא הביא את התוצאה הרצויה, וצרחות כן עשו זאת.

אז…מה לעשות כשהילד בוכה?

• הכירו בתפיסה הסובייקטיבית של הילד – כשהארטיק שקנינו לפני רגע, נופל על הרצפה וילד הבין שהוא לא יכול לאכול אותו.
  מנקודת המבט שלנו, זה רק ארטיק, מנקודת המבט שלו, חרב עליו עולמו.
  כשאנחנו מבטלים את הצער שלו, אנחנו גורמים לו עוד כאב רגשי, וזה לא מה שיעזור לו להתגבר. אם נביע צער על הארטיק שנפל, ונאפשר לו לבכות על האבדה. הוא ירגיש מובן.
  האם לקנות ארטיק חדש? החלטה שלכם. אם תקנו חדש, הילד יצפה בהמשך שכמשהו מתקלקל אתם תתקנו עבורו, אם לא תקנו חדש, יש סיכוי שבפעם הבאה הוא יחזיק חזק יותר את הארטיק.
• דאגו לצרכים בסיסיים – לא פעם הורים מספרים לי שהילד התקשה להתמודד עם סיטואציה מסוימת ופרץ בבכי חסר פרופורציה ורגע אחרי מציינים כי הוא היה עייף מאוד באותה סיטואציה.
  התמודדות עם עייפות, רעב, מוגברים עשויים להוציא את הילד מאיזון ולהביא אותו להגיב בבכי עוצמתי שאינו תואם את גילו או את הסיטואציה.
  הילד בוכה הרבה? תבדקו קודם אם הוא ישן ואוכל על פי צרכיו. אם לא, תכננו סדר יום שיאפשר את אלו.
• ספקו תחושת ערך חיובית – החלטתם להתיחס פחות לבכי של הילד שלכם? אל תשאירו אותו בלי אוויר.
  ההתיחסות שלכם לבכי של הילד סיפקה לו הרבה תחושת ערך ותשומת לב, בין אם שלילית ובין אם חיובית.
  לפני שאתם לוקחים לו את אלו, שהם כמו אויר לנשימה, חפשו היכן אתם יכולים לתת התיחסות חיובית ביוזמתכם.
  אפשרו לו לעזור בבית, עם הבישולים, הכביסה, להאכיל את חית המחמד, ועל אלו ציינו את התרומה שלו.
• אפשרו בחירה – הילדים שלנו זקוקים לתחושת כבוד ושיויון ערך, כשאנחנו מאפשרים להם לבחור ביוזמתנו, הם מרגישים משמעותיים. בחירה יכולה להתבטא כמעט בכל תחום – אילו בגדים ללבוש, איזה צעצוע לקחת לאמבטיה, איזה ספר לקרוא לפני השינה, מאיזו גלת להיכנס לאוטו. לאחר שיבחר התיחסו לבחירה שלו, כך תחזקו את תחושת הערך.
• תנו להם למצוא פתרונות – בזמן רגוע, שאלו את הילד מה יעזור לו כשהוא עצוב או כועס ובוכה. אפשרו לו להציע רעיונות, ילדים יודעים הכי טוב מה מתאים ועוזר להם. במידה והם לא עונים, הציעו דרך אחת ואפשרו להם להציע עוד רעיונות.
• הגברים לא בוכים רק בלילה – בקשה לי אליכם, אל תעשו אבחנה בהתנהלות ובתגובות שלכם לפי מגדר. לבנים שלכם, יש רגשות חיוביים ושליליים בדיוק כמו לבנות שלכם.
  כמו שאתם לא אומרים לתינוק שזה עתה נולד "הי חבוב, אתה גבר, מה פתאום אתה בוכה עכשיו", ככה גם תִמַנעו מאמירה כזו לבן הארבע שלכם ואף לבן השמונה.
  כך תאפשרו לו גם כשהחברה תיפרד ממנו בכיתה י"א וגם כשיהיה לו קשה בצבא, להזיל דמעה. זה יעזור לו בחיים. תאמינו לי.רוצים לקרוא עוד מאמרים שכתבתי העוסקים בהורות וילדים?
  תוכלו למצוא  מבחר כאלה בחלוקה לנושאים:
  גילאי גן ובית-ספר | תינוקות ופעוטות | גמילה מחיתולים, גמילה מקקימחפשים מידע בנושא אחר הקשור להורות?
  מוזמנים לשלוח לי הודעת ווטסאפ
  054-2455815
  או לשלוח מייל
  info@www.odile.co.il