שיטת הלימוד ברוב בתי הספר בארץ, משלבת עבודה בבית לתרגול החומר הנלמד בכיתה.
המשימה מוטלת על התלמידים ואיכשהו ההורים מוצאים עצמם מעורבים עמוק בנושא.
של מי שיעורי הבית האלו?
שיעורי בית יכולים להיות משימה קשה להורים (כן, זו לא טעות). הם מוצאים את עצמם מתווכחים עם הילדים, על הכנת השיעורים. ולעיתים גם מרותקים לכסא עד שהילד מסיים את המשימה.
ההורים נמצאים באמצע, בין הילד שעליו הוטלה המטלה לבית הספר שמעביר את האחריות להורה במידה והילד לא לקח אותה.
ונטילת האחריות הזו, מסבכת אותנו ואת מערכת היחסים שלנו עם הילדים.
זה מתחל בכיתה א', כשאנחנו יודעים שהילד לא מיומן בהכנת שיעורים. עד כה, כל תרגול של מיומנות כלשהי כמו ציור, קפיצה, רכיבה באופניים, נעשה בבחירה חופשית שלו.
לכן כבר בהתחלה, אנחנו רוצים לייצר הרגלים טובים של מקום ישיבה נוח ושקט, מועד מתאים להכנת השיעורים.
הטעות הנפוצה היא שאנחנו עושים זאת לבד, ומודיעים לו על ההחלטות שהתקבלו.
ודווקא ככל שנשתף אותם בקבלת ההחלטות, כך נגדיל את הסיכוי לאחריות ועצמאות שלהם בהמשך.
קודם תכין שיעורים!
זה המשפט שגדלנו עליו, תחת ההנחה שעליו קודם למלא את החובות שלנו ואחר כך רק להנות מהזכויות.
השאלה האם זה הכרחי?
תבדקו מה עובד טוב עם הילדים שלכם.
יש ילד שזקוק למנוחה אחרי בית הספר ורק אחר כך יכול להתרכז במשימה נוספת.
אחר שבשעה מאוחרת יותר כבר מתקשה.
שתפו את הילדים גם לגבי הפניות שלכם לעזור להם, ויחד מצאו את המועד האופטימלי לשניכם.
החליטו יחד מתי ואיפה הילד יכין שיעורים, ואחרי תקופה תבחנו אם מה שקבעתם נוח לכם ולילד.
"אמא שבי לידי"
שיעורי בית הם חובה, שהמורה הטיל על הילד. וזו הזדמנות לאמן את הילד באחריות.
עד שהוא לומד לקרוא, הוא יזדקק לנו בקריאת ההוראות, ואולי ישמח גם לחברה.
בהדרגה, נפסיק לשבת צמוד אליו אבל נמשיך להיות זמינים במידה ויזדקק לנו.
הרעיון הוא להעביר מהתחלה את המסר, "השיעורים הם שלך, אני פה אם את/ה זקוק לעזרה".
"אין לי שיעורים היום"
יש הורים ששומעים את המשפט הזה ומגלים יותר מאוחר שלילד היו שיעורים להכין.
למה הילד משקר?
ילדים לומדים מהר מאוד מהתגובות שלנו איך כדאי להם להתנהג.
ילד שיודע שאם יאמר שיש לו שיעורים להכין, הוא יידרש להכין אותם מיד, יבחר לעיתים לשקר. יכול להיות שהשקר נובע מכעס של הילד על משהו אחר בינכם.
גיליתם שהילד שיקר? אל תמהרו להוכיח אותו על השקר, נצלו זאת ללמידה.
שאלו את עצמכם למה הילד שלכם משקר ומה יותר חשוב לכם עכשיו, שהוא לא ישקר או שייקח אחריות על שיעורי הבית? או אולי לא זה ולא זה אלא היחסים בינכם.
ומה אם הוא לא מכין שיעורים?
למעשים לנו יש תוצאות, וגם לאלו של הילדים שלנו.
ילד שלא מכין שיעורי בית, יגיע לבית הספר ויתמודד עם התוצאות של אי הכנת שיעורים, רק אם נאפשר לו זאת.
כלומר, אם נעמוד לא על הראש, נכעס, נריב, נעניש, בקיצור, נשתמש בכל כוחנו כדי להוציא לפועל את הכנת השיעורים, סביר להניח שבסוף הוא יכין אותם, לפחות בהתחלה.
אבל אם נאפשר לו להגיע לשיעור מבלי שהכין את שיעורי הבית, גם אם גילינו שהילד שיקר. אז גם נאפשר לו לחוות את התוצאה של אי הכנת השיעורים.
והתוצאה יכולה להיות מגוונת.
שהוא לא יידע את החומר, האמת שזה לא תמיד קורה.
שהמורה תכעס עליו, גם זה לא תמיד קורה.
אבל מה שבטוחה הוא שאם זה כן יקרה, אנחנו והוא נרוויח.
נרוויח יחסים טובים,
ונרוויח למידה.
אגב, אם התוצאה תהיה לא נעימה, כדאי שנתמוך ונכיל את הקושי של הילד, וחשוב שנתאפק ונחסוך את מילות ההטפה של "אמרתי לך" או "אם היית מקשיב לי…" אחרת, אנחנו שוב הורסים.
לא כדאי להטיל סנקציות על הילד שלא הכין שיעורים. ענישה עובדת אולי בטווח הקצר, אבל היא מייצרת כעס ופגיעה בילד ובדרך כלל, מאבדת את כוחה לאורך זמן.
ואם הילד מתנגד שוב ושוב להכין שיעורים
ילדים רוצים לרצות אותנו, רוצים להרגיש שהם "בסדר" ואם הילד שלנו מתנגד להכין שיעורים, כדאי שנבדוק למה.
אולי הוא מתקשה בהבנה, בכתיבה או בכל היבט לימודי אחר.
אולי נוצר הרבה עניין סביב השיעורים, כזה שמעניק לילד התייחסות ותחושת ערך, בדרך שלילית.
לפעמים ילדים מקבלים כמות משימות לא מוצדקת לטעמנו, ואנחנו מביעים חוסר הערכה למורה באזני הילד, או אז אנחנו מורידים את המוטיבציה שלו להכין אותם.
בין אם אנחנו מעריכים את המורה של הילד שלנו ובין אם לא, הוא נפגש איתה/תו ברמה יומיומית, כדאי שנברור מילים לידו, ונאמר כאלו שיעזרו לו במפגש הזה.
אם אנחנו חושבים שכמות השיעורים מוגזמת, אנחנו יכולים לשוחח על כך עם המורה או להציע לילד להכין רק חלק מהשיעורים, כדי לשמור על ההרגלים הטובים ולאפשר לו להתמודד עם המשימה.
יש ילד מעבר לשיעורי הבית
מערכת החינוך מודדת את הילדים שלנו לפי עמידה במטלות לימודים וציונים, זו עובדה קיימת.
הורים רבים גם הם שמים דגש על ציוני הילד שלהם בלימודים, אבל מה עם שאר התכונות של הילד שלנו?
אצל חלק מהילדים, הלמידה היא משימה קשה, והם עשויים לחוות תסכול וחוסר ביטחון לאור הקושי, אצל אחרים, הלמידה היא מקור העצמה וחיזוק. עבור שני הסוגים, התפקיד לנו ההורים הוא לזכור שיש גם היבטים נוספים, חשובים לא פחות בבן האדם. ולהדגיש אותם.
עלינו לחזק את הצדדים הרגשיים, היצירתיים, החברתיים והפיזיים של הילדים שלנו. לציין ולעודד אותם בילדים שתכונות אלו מפותחות אצלם, לגלות ולפתח אותם בילדים אצלם זה חסר.
כי החיים מורכבים מ"גם וגם" ואם נדכא את החלק הזה אצל ילדנו, הוא לא יהיה שלם.
לסיכום,
אם שיעורי הבית הפכו לנושא טעון בביתכם, דעו שאפשר לעשות שינוי, כדי לשמור על היחסים שלכם עם הילדים.
רוצים לקבל עדכונים ישירות למייל?
השאירו פרטים ותהיו הראשונים לדעת על הרצאות, סדנאות ומאמרים חדשים.